הסיבה האמיתית למגפת ההשמנה של העת המודרנית

מה שאיפשר לאדם לשרוד במשך אלפי שנים הוא יצר ההשרדות שלו, יצר ההשרדות מורכב משני מרכיבים עיקריים : צריכת מזון מספקת והדחף להתרבות, צורך נוסף שהכרחי על מנת לשרוד הוא צורך עשיית צרכים ובמאמר זה נרחיב על היצרים וכיצד הם משפעים על מבנה גופנו. קודם כל יש להגדיר מה הוא יצר: ‘יצר הוא צרוך פיזיולוגי קיומי ובלתי רצוני הגורם לביצוע פעולות שונות על מנת לשרוד’, מכך ניתן להבין כי אין אנו בוחרים באופן מודע להרגיש את היצרים שלנו אך אנו כן בוחרים אם לקיים אותם או לשלוט בהם.

יצר האכילה הוא היצר המשליך בצורה המורכבת ביותר על חיי היום יום בעת המודרנית והוא היצר היחידי שאינו עבר התאמה לעת הזו בשונה משאר היצרים, ואנו נתמקד בעיקר בו. יצר האכילה הוא לא רק מקור להזנת הגוף באנרגיה ולקבלת מרכיבים לתפקוד מיטבי של גופינו אלא הוא מקור מהותי ועיקרי אצל מרבית האנשים של הנאה. מכיוון שאוכל מסב לנו הנאה פיזית וגם ישירות נכנס לגופינו (בשונה מקריאה, האזנה למוזיקה וביצוע פעולות מהנות אחרות) וגורם לשינויים פיזיים בתהליכים בגופינו מבחינת בחירות המזון שלנו ודפוסי האכילה שלנו. דבר זה הופך אותו למרכיב הנאה מהותי, נוח, ממכר וזמין של אדם מן המניין. אדם שאינו למד להגביל את עצמו באוכל ולהנות משאר הדברים שיש לחיים להציע.

יצר עשיית הצרכים הוא היצר הראשון שעליו אנו מלמדים לשלוט כל אדם בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו כתינוק, קרי תהליך הגמילה מחיתול ועשיית צרכים במקום המיועד לכך. היצר השני בו אנו מלמדים לשלוט בעיקר בגילאי ההתבגרות הוא יצר ההתרבות או היצר המיני. אנו עושים זאת על ידי מוסכמות חברתיות, הגבלת תכנים, והסברה על מנת שהאדם הגדל יפעל על פי המוסכמות והנורמות החברתיות, על ידי שליטה עצמית בדחפים הפיזיולוגים הטמועים בו. 2 היצרים הללו אצל מרבית האנשים נמצאים תחת שליטה עקב הנחלת קווים מנחים ומשמעת עצמית בנוגע אליהם מתחילת חייהם הצעירים ולכן אין מגפת ‘אונס’ או מגפת ‘צואה’.

יצר האכילה הוא היצר שהיווה עמוד תווך משמעותי בהתקדמות הטכנולוגית של האנושות, החל ממטחנות המונעות ע”י זרימת רוח או מים ואל מכשור מודרני שמאפשר לקבל מקסימום יבול מכל קציר וכלה אל שאר תעשיות המזון המשמשות בטכנולוגיות קצה על מנת לייצר יותר אוכל בצורה יעילה יותר וכך לעשות אותו זול וזמין יותר לציבור הרחב.

כעת נחזור לימי קדם – אלו היו ימים שמזון בשפע היה זמין לפלח קטן מאוד מהחברה, המעמד הגבוה, השליטים, האנשים רמי הדרג, אלו אנשים אשר לא חוו מחסור במזון או אכלו מזון דלוח וחסר טעם וישנה סיבה לכך מדוע לפני מספר מאות שנים השמנה הייתה סימן לשפע. מנגד, לאנשים הפשוטים שעל עבודתם מתבססת החברה, מזון לא היה זמין כמו בימינו ובימי קדם לבלות מספר שעות לא מועט בלי לאכול היה דבר שבשגרה, לאכול אוכל חסר טעם וזהה בכל יום ויום היה דבר שבשגרה, וכל פעם היו אוכלים בידיעה שאולי לאחר מכן לא יהיה (לכן עדיין חלק מההורים מלמדים את ילדהם לסיים את הצלחת עד הסוף) ומכאן מגיע המנהג להכין מטעמים ושפע של אוכל בכל מועד וחג, כי רק באלו היו עושים מאמץ על מנת לחגוג ולהנות משפע שאינו קיים בשגרה ובכך להבדילו מיום חול.

– – – – – – – – – –

חלפו השנים ואיתם הגיעה המהפכה התעשייתית, התפתחויות טכנולוגיות שאיפשרו לייצר מזון בצורה המונית, לשנע אותו, לאחסן אותו לתקופה (קירור או שימור) ובכך לעשותו זמין תמיד. לאחר מכן הגיעו חברות ייצור המזון וכעסק מטרתם היחידה היא לייצר רווח, הם העסיקו מהנדסי מזון,כימאים ושלל מומחים אחרים על מנת לייצר מזון כמה שיותר ממכר מבחינת טעם,מרקם,זמינות ולהשפיע על המודעות החברתית שלנו לגבי מה מותר ומה אסור.

בנוסף לכך נפתחו המון רשתות של מזון מהיר, שהראשונה שבהם הייתה ‘מקדונלדס’ ואחריה שלל רשתות אחרות שמאפשרות לרכוש מזון בצורה זולה ומהירה, ללא צורך בקנייה של המצרכים והכנתם. כלומר רשתות מזון מהיר חוסכות המון זמן לאדם הרעב שחי בחברה שבה אין מספיק זמן פנוי כי כולם עסוקים במגוון מחוייבות שהאחרונה בסדר העדיפויות שלהם היא להזין את גופם ולא רק להכניס קלוריות ריקות מתוכן.

הדבר היחידי שלא השתנה עם השנים שחלפו מידי קדם הוא הנורמה החברתית בנוגע לאכילה וצריכת מזון, או היכולת והמודעות שלנו בנוגע לשליטתינו ביצר האכילה. כתוצאה מכך אנשים אינם מקבלים חינוך מגיל צעיר בנוגע לשליטה ביצר הזה למרות שמדובר בדבר הכרחי על מנת למנוע מצב של השמנה או השמנת יתר ושמירה על משקל גוף תקין. עקב כך והתנאים אותם פירטנו קודם (מזון זמין,ממכר,זול) נוצר מצב שבו עדיין הורים מלמדים ‘לסיים את הצלחת’ ושוכחים שגוף האדם זאת מכונה מושלמת היודעת לנתר הוצאה קלורית וצריכה קלורית בצורה מושלמת ללא צורך באכילה מעבר לסף החשק שהוא אצל ילדים עדיין מושלם ואינו פגום עקב אכילה מופרזת ודלקתיות יתרה שמגיעה עמה וגורמת להשמנה.

לסיכום מגפת ההשמנה נגרמת עקב מחסור בשליטה עצמית ביצר האכילה המביא לאכילה מופרזת ולהשמנה, כל זאת עקב חוסר מודעות וחינוך של ההורים והאדם המתבגר לצורך לשלוט ביצר זה והסביבה שבכוונה גורמת לצריכה מופרזת על מנת להניב רווחים מירביים על חשבון בריאות הציבור.

היעד האמיתי של כל תהליך הרזיה וירידה במשקל

כל אחד שמתחיל תהליך הרזיה ופונה לדיאטה מסוימת מציב בפניו מטרה אחת ברור שהיא להוריד כמות מסוימת במשקל, מעטים האנשים שעושים דיאטה קטוג’נית או ‘פליאו’ על בסיס בריאותי או אידאולוגי כלומר המטרה היא לרדת במשקל ואם זה ‘יגרום לי להיות בריא יותר ויפגע בפחות בעלי חיים אז בכלל מעולה’ (אם מדובר בטבעונות) אם כך אני מבינים כי אנשים רוצים להוריד משקל ולא לקבל חזרה את השליטה בחיים שלהם כלומר להחליט לבד מתי לאכול, מה לאכול ובאיזה כמויות.

אבל לא שאלנו שאלה אחרת חשובה פי כמה וכמה – מדוע מלכתחילה אותו אדם רצה לרדת במשקל ? הסיבה היא שאותו אדם החליט שנמאס לו והוא רוצה להיות בשליטה, הוא רוצה להראות בצורה מסוימת או להיות בריא יותר ולעצור את המפולת של החוסר שליטה עצמית שגרם לו להגיע למקום שהוא לא שלם עם עצמו או פוגע פיזית בגוף שלו דרך משקל עודף וכל הדברים הנלווים אליו. לכן במכוון או לא האדם יצא למסע של שיפור עצמי – כלומר הוא החליט להיות טוב יותר, הוא החליט שהוא רוצה להיות בסופו של דבר בשיא שלו, להרגיש טוב יותר עם עצמו ובכך לאפשר לעצמו לשפר את איכות חייו.
לכן כעת הבנו שפשוט האדם הממוצע שמחליט לעשות דיאטה כלל אינו מבין שהוא רוצה לא לרדת במשקל אלא הוא רוצה להיות בריא יותר, בנוי טוב יותר, בעל הרגשה טובה יותר – ותנו לי לגלות לכם סוד – הדבר לא בא לידי ביטוי במספר על משקל ! אגב מסיבה זאת גם להישקל מידי יום ויום אינו תורם דבר למעט האובססיה שלכם למשקל ולרווח אצל יצרן סוללות המאזניים שלכם. מכן ניתן להבין כי אושר והרגשה טובה עם עצמכם ואורח חייכם הוא דבר אישי ונתון לפרשנות אישית לדוגמא:
גבר או אישה שכל השנה רוצים להיות באחוז שומן הכי נמוך בלי פגיעה בתפקודם היומי ומנהלים את שגרת יומם בהתאם (להיות כל הזמן מעט רעבים, להקפיד על אימונים ושינה)

מנגד גבר או אישה הנמצאים בטווח האמצעי מבחינת אחוז השומן ומדד הבי.אמ.איי (יחס משקל גובה) אבל הם בחרו להנות מהחיים ולהכין ארוחות מפנקות כל יום ולהתאמן מספר דק’ מועט בכל יום.

כל עוד 2 הזוגות האלה אינם עסוקים כל היום בספירה של קלוריות ומתעסקים באוכל ונהנים ממגוון ההנאות העצום שיש לחיים להציע את נמצאים בדיוק בנק’ האיזון שבה כל אדם שרוצה לעשות שינוי צריך להגיע, נקודה שבה נוח לכם, טוב לכם וגופכם משקף את אורח החיים שלכם – אורח חיים מאוזן מבחינת תחביבים,פעילות גופנית, תזונה ושינה.

לסיכום המטרה של כל אדם המתחיל תהליך ירידה במשקל הוא להיות טוב יותר ולעשות שינוי חיובי שיגרום לו להרגיש טוב יותר. לשם מגיעים בעזרת שינוי הרגלים ואורח החיים הישן שלכם שגרם לכם להגיע לאותו מקום שבו אתם נמצאים כיום או הייתם נמצאים בעבר. לכן השיטה שלנו, שיטת ‘אחת ליום’, נועדה לתת לכם את כל הכלים על מנת לעשות שינוי זה ולגרום לכם להיות בשיא שלכם מידי יום ויום.

כמה באמת צריך להתאמן

ראשית כל ישנו צורך לשים את הדברים על דיוקם כי לעיתים הדבר נשכח וגורם לנו לוותר על הזדמנות לעשות צעד נוסף לעבר השיא האישי של כל אחד מאיתנו מידי יום. אצל כמעט כל אחד מאיתנו אימון הוא אינו המטרה אלא כלי בלבד ! אימון הוא כלי ואסור לשכוח זאת ולכן לא משנה אם ביצענו אימון של שעה או 10 דק’ כל עוד עשינו צעד לעבר מטרתינו,

לדוגמא : אצל ספורטאים אימון הוא כלי על מנת להגיע להישגים להם הם שואפים, אצל מתאמן טריאתלון חובבן אימון הוא כלי להשתפר בתחום הספורט שלו ואצל אדם בעל משקל עודף אימון הוא כלי עזר בתהליך השינוי שהוא עובר לעבר השיא האישי שלו. כלומר המטרה היא לא לגשת לדברים בגישת ‘הכל או כלום’ – לבצע אימון של שעה או לא לבצע אותו כלל, ניתן להסתפק גם במחצית אימון אם אין לנו די זמן או אפילו בחלק קטן יותר ממנו וזה בסדר גמור כי גם בתצורה חלקית הכלי (האימון) משרת את מטרתכם ומקרב אתכם לעבר היעד שהצבתם לעצמכם.

במרבית חדרי הכושר ותחומי הספורט נוהגים להיות מקבועים לגבי תצורת האימון, כלומר לתת משהו בסיסי לכל אחד ללא התחשבות במגבלות שיש בעת המודרנית, ומראש האדם מגיע לחדר כושר בידיעה שהוא יצטרך להקריב שם כמות זמן לא מבוטלת. לדוגמא למתאמן מתחיל מדובר בדרך כלל ב3 פעמים בשבוע אימון של שעה, אך בעולם המודרני לעיתים קרובות אנו נתקלים במצב שאין לנו זמן על מנת להגיע לעשות את האימון שניתן לנו ואנו בוחרים לוותר כלל על ההזדמנות היומית לעשות צעד נוסף לעבר המטרה שלנו.

אני מאמין כי כל אדם צריך לעשות צעד קטן מידי יום לעבר המטרה שלו ולהשתמש בכך בכל הכלים שברשותו, החל מהכרה והפנמת המושג ‘עוגת ההנאות‘ ועד לשימוש בכלי האימון במסגרת הזמן העומד לרשותו. כלומר אם יש לו אפשרות וחשק להשקיע היום ולבצע אימון מלא של שעה או יותר זה נפלא, אך אם יש ברשותו להשקיע רק 10 דק’ אז הדבר לא פחות טוב כי שני המקרים יקדמו אותו לעבר המטרה שלו באשר היא.

לכן אנו ב’אחת ליום’ אנחנו נותנים פתרונות כושר לכל אדם בהתחשב ב-3 פרמטרים שיש צורך לקחת בחשבון אצל כל אדם אשר רוצה לעשות שינוי, הפרמטרים מסדורים ע”פ סדר יורד מבחינת חשיבות:

  • מסגרת הזמן שיש ללקוח להשקיע באימון (במידה ומתאמנים מחוץ לבית יש צורך לקחת בחשבון זמן המושקע במנהלות ולא רק באימון עצמו) וכן ניתן לבצע 2 אימונים ‘מלאים’ בשבוע ואחד או שניים נוספים ‘חלקיים’.
  • סוג האימון על פי מטרתו של האדם – אימון שנועד לשפר תפקוד יום יומי היכלול תנועות פונקציונליות או אימון להשגת מראה מסוים שיכולל סוג שונה של תרגילים.
  • מקום ביצוע האימון: בית,חדר כושר, בחוץ.

התאמה נכונה ומדויקת של האימון תהווה כלי עזר שיחדוף אתכם קדימה ולעבר השיא האישי שלכם ולא יהווה נטל עליכם ויגרום לכם למשוב שלילי ב’עוגת ההנאות‘ בגלל דרישות הזמן הבלתי הגיוניות, השקעה מיותרת בתרגילים שאין בהם צורך (כמו כפיפות מרפקים לאדם המעוניין לשפר את איכות חייו ולא בשינוי קוסמטי).

מחקר שנעשה לאחרונה על ידי חוקר בשם בראד שונפלד מצא כי 3 אימונים בשבוע של 13 דקות בלבד העלו את הכוח והסיבולת של הנבדקים בדומה לאימונים ‘מסורתיים’ הצורכים יותר זמן, ההבדל כאן הוא בעצימות האימון וביצוע נפח עבודה קטן יותר אך בעצימות גבוהה יותר לעומת ביצוע הרבה סטים והרבה חזרות כמו שבדרך כלל נותנים לכל מתאמן כברירת מחדל. עוד מחקר המאושש את העובדה כי ניתן להתגמש בזמן האימון בהתאם לזמן שיש למתאמן להשקיע על מנת להשיג שיפור באיכות חייו וביכולתו להתמיד לאורך זמן.

לסיכום דבר גם אימון ‘חלקי’ של 10 דק’ ביום על חלק גוף ספציפי שאתם מעוניין לשפר או ביצוע מגוון תנועות פונקציונליות באותה מסגרת הזמן יקדמו אתכם לעבר המטרה שלכם יותר מאשר לוותר כלל על האימון כי הוא לא ‘שלם’ או לא הותאם לכם בצורה טובה. לכן יש לזכור כי אימון שלא הותאם בצורה טובה הוא רק מהווה עוד קושי נוסף בתהליך במקום כלי שידחוף אתכם עוד צעד מידי יום לעבר השיא האישי שלכם !

הסיבה הסודית להשמנה או ‘עוגת ההנאות’

לכל אדם קיימת עוגה דמיונית במוח אשר מתמלאה מידי יום במגוון ההנאות שהאדם בוחר לבצע מידי יום. בעוגה זאת יש שני הנאות עיקריות אשר נועדו להבטיח את המשך קיומינו: שינה, מזון (אוכל ומים), הנאה שלישית היא יצר ההתרבות (סקס). כל אחת מההנאות הללו תופסת חלק סוים בעוגה וזאת לפי מגוון מקורות ההנאה הנגישים לאדם לפי אורח חייו, יכולתיו וכישוריו. חשוב לציין כי שינה ואוכל הם הכרחיים להישרדות פיזית של הגוף לכן יהוו חלק בלתי נפרד תמיד מעוגת ההנאות, ואילו סקס הוא צורך אשר יכול לדעוך ואינו חייב להתקיים ב’עוגת ההנאות’, כי אינו ממלא צורך קיומי הישרדותי ברמה היום יומית ולכן יכול לדעוך ולהיות מוחלף בהנאות אחרות, לדוגמא קצב הילודה נמצא בדעיכה מתמדת במדינות עולם ראשון כגון ארה”ב, יפן,פינלנד,שוודיה והוא בין הנמוכים בעולם, מפי שבמדינות האלו לאנשים יש אמצעים לקבל הנאה ממגוון רב של הנאות בשילוב של נורמות חברתיות המקשות על מציאת פרטנר בצורה קלה, גורמות לכך שאנשים מעדיפים לחיות לבד למען הנאתם. מנגד במדינות ומגזרים מפוחתים פחות ישנה נטייה לקצב ילודה גבוה יותר כי הצרכים הקיומיים תופסים חלק ניכר יותר בחיי היום יום, פחות אלטרנטיבות לקבלת הנאה או צורך בתא משפחתי על מנת ליישר קו עם הנורמות החברתיות המקובלות.

להנאות אלו מתווספות הנאות נוספות שהן חלק מהשגרה שלו שממלאים את ‘עוגת ההנאות’ שהיא אוסף של כלל המרכיבים אשר מסבים לו ‘עונג’ או מביאים לו סיפוק מהחיים, לדוגמא: לאדם נורמטיבי מן המניין הדברים יכללו – שינה, משפחה, חברים, בילויים, אוכל, תחביבים וכו’, מנגד אם ניקח לדוגמא אדם לא נורמטיבי הלוקה בהתמכרות לסם מסוג ‘הרואין’ הסם יהווה מרכיב הנאה עיקרי בשגרת יומו ובחייו, בנוסף יהיו כלולים שם גם מעט שינה ואוכל. ‘עוגת ההנאות’ של כל אדם מורכבת מצרכיו הבסיסיים ומכלל היכולות והכישורים של אותו אדם (קניות, קריאה, עבודה, אוכל, משפחה, ספורט, יצירה וכו’) . נחזור אל הדוגמא שנתתי קודם לכן, אצל האדם הנורמטיבי החלוקה תיהיה כזאת: שינה ואוכל יתפסו קצת פחות ממחצית העוגה, בעוד משפחה, תחביבים , עבודה ויחסי מין ישלימו את העוגה . אצל האדם שלוקה בהתמכרות להרואין העוגה תיראה כך: צריכת סם ממכר תתפוס את הרוב המוחץ של העוגה כתשעים אחוז, בעוד שינה ואוכל משלימים את העשר אחוז הנותרים. בחלוקה כזו ‘עוגת ההנאות’ פחות רב גונית ותלויה ברובה בסם, דבר הגורר לתלות גדולה מאוד המביאה להתנהגות בלתי רציונלית ומוכנות לביצוע כל דבר על מנת לספק את הצורך בסם ובאותו מקור הנאה על מנת למלא את ‘עוגת ההנאות’ של האדם ולהגיע לסיפוק.

מרכיבי ‘עוגת ההנאות’ משתנה עם השנים ובהתאם לנסיבות החיים, בדרך כלל הדבר קורה בצורה בלתי מודעת, אך ניתן לשנות את עוגת ההנאות בצורה מודעת, לדוגמא שינוי בעוגת ההנאות בצורה בלתי מודעת היא העלייה במשקל אותה חווים המון אנשים אשר מפסיקים לצרוך סיגריות על בסיס קבוע. אחת הסיבות שמכורים לסיגריות עולים במשקל לאחר הפסקת העישון היא כי אוכל הוא מקור הנאה זמין שממלא את נתח ההנאה הקודם שהיה שייך לסיגריות (לסיגריות יש גם אפקט מדכא תיאבון ולכן העליה היא משמעותית ויותר קשה לשליטה לאחר הפסקת ההרגל) , כלומר אוכל ממלא את אותו החשק לגירוי ובצורה טבעית הוא מקור חלופה קל וזמין לאדם ללא משמעת עצמית או מודעות לכך שניתן לקבל הנאה ממקורות נוספים חוץ מאוכל.

דוגמא לשינוי מודע ב’עוגת ההנאות’ – לשם כך ניקח אדם המכור למשחקי מחשב ואינו מוצא הנאה בשום דבר אחר. יום אחד הוא נרשם לחדר כושר על מנת לשפר את הדימוי והבטחון העצמי שלו, לאט לאט הוא חווה הצלחות קטנות גם בחדר כושר וגם בתקשורת הבין אישית שלו עם הסובבים אותו, הדבר גורם לו לאהוב את התחביב החדש שפיתח והתהליך שהוא עובר בזכותו ובכך הוא מפחית את החלק שהמחשב תופס ב’עוגת ההנאות’. התחביב החדש תופס נתח גדול יותר כעת בעוגת ההנאות שלו וכתוצאה מכך הוא ממעיט בזמן הבילוי שלו כנגד מרקע המחשב, כך בצורה בלתי מכוונת הוא הצליח להפחית את התלות שיש לו במחשב וניהיה מעט מאוזן יותר.

עקרון חשוב שצריך להבין הוא כי ככל שעוגת ההנאות שלנו תיהיה מורכבת מתחביבים ומספר גדול יותר של מקורות הנאה הדבר יאפשר לנו להיות פחות ‘מכורים’ או להרגיש פחות צורך לבצע פעולה מסוימת על מנת לחוות סיפוק והרגשה טובה. כלל שכמות ההנאות קטנה יותר וכל אחת מהן תופסת נתח גדול יותר כך התלות בה וההתמכרות אליה גדולה יותר. עקב כך ישנו צורך לרכוש מגוון מקורות הנאה על מנת לתת לכל אחד מהם ‘נתח’ קטן יותר מה’עוגה’ ואז ניתן להיות פחות תלויים בביצוע פעילות מסוימת מה שמאפשר גמישות גדולה יותר בחיי היום יום וחיים ‘זורמים’ יותר.

כעת נרחיב במעט על מדוע קל יותר להתמכר לסיגריות, אלכוהול, קניות, מחשב, טלויזיה, סדרות, אוכל, מדיה חברתית, גלישה באינטרנט מאשר לפעילות גופנית, ספרים, כתיבה, למידה, ספורט, האזנה למוזיקה, נגינה, ציור, תפילה ומדיטציה.

לכל סוג של הנאה יש שני גורמים המשפיעים על עד כמה היא ממכרת, ההשקעה הדרושה לקבלת ההנאה וההשפעה הגופנית שלה. לשם כך נבצע חלוקה של עיגולים שמרכיבים את העוגה. 

העיגול הראשון הוא עיגול הבסיס אותו מרכיבות שלושת ההנאות העיקריות שדיברנו עליהם קודם לכן, ורק לפי הצורך והכמות ההכרחית להישרדות ! אוכל או יחסי מין מעבר לכמות הדרושה לשרוד (כאן נכנסת לתמונה השאלה מתי זה מופרז? מקור הנאה הופך למופרז או להתמכרות כאשר הוא מעפיל על שאר הנאות החיים ומלווה בדחף בלתי רציונלי ונשלט למלא אותו, ומלווה בתגובה שלילית כאשר מקור ההנאה אינו ממולא).

העיגול השני מכיל בתוכו את כלל ההנאות החומריות אשר קל לקבל מהן הנאה ומצריך מעט מאוד השקעה או יכולת (מבחינת כישורים אישיים), בדרך כלל לאחר הנאות אלה יש התרגשות גדולה לפני והתרסקות או דעיכה לאחר שהן ממולאות. עיגול זה כולל: קניות, תשומת לב מהסביבה, טבק, אוכל, אוננות\סקס, פורנו, סמים למינהם, אלכוהול, ריכולים, אכילה מופרזת של אוכל ממכר, מסיבות, זוגיות מתוך רצון לקבל אהבה\ערך ועוד.

העיגול השלישי הוא כבר מתחיל להיות מורכב מהנאות אשר ישנו קושי מסוים לבצע אותן ומצריכות כישורים על מנת לקבל הנאה מהם כגון: קריאה, האזנה למוזיקה, ספורט, ריקוד, יוגה, חדר כושר, סקי, טיולים, גלישה, טיפוס הרים, רכיבה על אופניים, תיכנות, משחקי מחשב, למידה וכד’.

עד העיגול הרביעי כל ההנאות התרכזו בקלט מהסביבה או מילוי העוגה ממקורות חיצוניים. העיגול הרביעי הוא העיגול הראשון של הנאות חומריות שהן פלט או יצירה חדשה של האדם שיוצר אותן והמילוי של העוגה הוא על ידי יצירה ו\או נתינה: ציור, כתיבה, יזמות (לשם התהליך), פיסול, יצירת מוזיקה\נגינה, התנדבות, מחקר, המצאה (טכנולוגית), דיון פילוסופי, זוגיות מונוגמית מתוך רצון לתת אהבה, להתמסר לאדם אחד ולהתעלות על היצר, נתינה ועוד.

העיגול החמישי הוא העיגול השני של ההנאות שהן פלט מהאדם והעיגול הראשון של הנאות שהן לא חומריות, כלומר בין האדם לבין עצמו בלבד ללא קשר למקום הימצאותו וסביבתו: תפילה, הודיה, הערכת הקיום, קבלת המצב הנוכחי, אהבת הסביבה והאחר ללא תנאים, הערכה על מה שיש, שמחה בשמחתם של אחרים, הרגשת חמלה ואהבה לעצמו ולסביבה ועוד.

לסיכום ‘עוגת ההנאות’ היא עוגה הניתנת לגיוון ושיפור היחסים בין ההנאות שממלאות אותה. כלים הכרחיים לשיפור יחס ההנאות בעוגה הם רכישת משמעת עצמית, מודעות והדרכה נכונה, ומזעור מפגעים סביבתיים. רכישת הרגלי תזונה ומשמעת עצמית מאפשרים לבצע שינוי ביחסי מקורות ההנאה ב’עוגת ההנאות’ ובכך לאפשר לאדם להיות מאוזן יותר ולבצע שינוי ארוך טווח. כל זאת ע”י יצירת מגוון רחב של מקורות הנאה מעיגולים שונים, דבר שיאפשר לאדם להיות מאוזן יותר, שליו יותר, ולהרגיש בשיא חדש מידי יום.

טיפ קטן שגורם להנאה גדולה גם מפעילות אירובית

כל פעילות אשר אנו עושים לרוב אני מגדירים מראש את מטרת ביצוע הפעילות בצורה בלתי מודעת. כלומר אנו מחליטים האם הסיפוק מהפעילות יגיע מהתוצאה שתתקבל, האם הסיפוק יתקבל ללא תלות בתוצאה הסופית (רק מעצם ביצוע אותה הפעילות) או שילוב של שני הדברים יחד. חשוב להבין כי כאשר אנו רוצים להוסיף מקור הנאה ל’עוגת ההנאות‘ אנו צריכים קודם כל להתמקד בביצוע הפעילות לשם הביצוע וההנאה וללא קשר לתוצאה שתתקבל.

אחת הדוגמאות לביצוע פעילות לשם ההישג היא ריצה – לטובת הגעה לכושר מסוים אפשר לרוץ בקצב שהצבתם לעצמכם כמטרה או הרמת משקולות לשם דחיפה של המגבלות ושבירת שיאים אישית במשקלי עבודה וכד’. בשני המקרים הללו ההנאה מהפעילות תלויה בעמידה ביעדים שהמבצע הציב לעצמו כלומר – לרוץ בקצב מסוים מרחק מסוים או להרים משקל מסוים לכמות חזרות מסוימת. במידה ומסיבות מסוימות כגון: עייפות, יום עמוס, מחסור בשינה, תזונה לקויה היעדים לא הושגו אז גם לא תתקבל תחושת סיפוק מהפעילות אלה תתקבל תוצאה הפוכה של תסכול\כעס או בעצם משוב שלילי אשר יאכל לנו מ’עוגת ההנאות’.

הדוגמא השניה היא ביצוע פעילות לשם ההנאה מהפעילות עצמה ואין בה גורמים או יעדים אשר צריכים להיות מושגים על מנת לקבל הנאה ממנה – הליכה בטבע\ריצה לפי ההרגשה באותו היום\ הרמת משקלים לפי היכולת באותו האימון\ שחייה לשם ההנאה\ רכיבה על אופניים ועוד מגוון רב של פעילויות שניתן לבצע שהמטרה היא להנות מביצוע הפעילות עצמה בהתאם ליכולות הגופנית באותו האימון, כך ניתן להנות מהפעילות ולקבל ממנה סיפוק בלי להיות תלויים בגורמים שציינו קודם לכן המשפיעים על טיב הביצוע.

הדוגמא השלישית שהיא גם הקשה ביותר לביצוע היא גישת ‘אעשה את הכי טוב שלי’ – בגישה זו המתאמן מבין כי יש גורמים סביבתיים המשפיעים על טיב ביצוע הפעילות, כמובן במידה ויש לו רצון לשבור שיאים אישיים, והוא מתחשב בכך ומנסה לדחוף את עצמו באימון במסגרת היכולות שלו באותו היום. במידה והמתאמן הצליח לשבור שיאי אישי אז ההנאה תתקבל, במידה ולא ההנאה עדיין תתקבל כי הוא מראש ידע כי קיימים גורמים סביבתיים המשפיעים על טיב ביצועיו והוא התכוון להנות מעצם ביצוע הפעילות מלכתחילה, כשלשבור שיא אישי זה רק בגדר בונוס. לכן זאת הגישה הטובה ביותר שתמיד תתן תוצאה רצויה והיא סיפוק מביצוע הפעילות והוספת מקור הנאה נוסף ב’עוגת ההנאות‘ .

לסיכום ניתן להבין כי אפשר לגשת בשלוש דרכים שונות לכל פעילות אשר אנו מבצעים. כאשר מדובר בביצוע פעילות לבריאות הגוף כברירת מחדל נבחר בבחירה השניה, כלומר לבצע פעילות לשם ההנאה בלי קשר לטיב הביצוע. במידה ואתם מתאמנים מתקדמים יותר אשר מתמידים מזה תקופה ובעלי אמביציה, עניין וטבע תחרותי האפשרות השלישית היא המאוזנת ביותר. אך במידה ואתם רוצים לדחוף את עצמכם מעבר לגבול היכולת ללא אפשרות של לוותר לעצמכם תבחרו בגישה הראשונה ותקוו שתעמדו ביעדים שהצבתם לעצמכם. !

ארבעה תנאים שיאפשרו לכל אחד גם להרזות בקלות

‘יום כיפור’ לטעמי הוא יום מדהים וחשוב מאוד הגורם לאדם רגיל מן המניין לעשות דבר שלא יעלה על דעתו במשך כל השנה – לא לאכול ולשתות יותר מיממה שלמה. אם בעולם ללא ‘יום כיפור’ היו אומרים לאדם רגיל שקיים יום כזה ביקום מקביל מרבית האנשים לא היו מעלים בדעתם שהם היו מצליחים לעמוד בכך. אבל כל שנה מיליוני ישראלים ויהודים רותמים את כל כוחם הנפשי ומתנתקים מדבר המניע רבים מהם בשגרה היום יומית שלהם – אוכל, ולא לדבר על העובדה כי החלק הקשה ביום כיפור הוא כלל לא האיסור לאכול אלא הוא האיסור לשתות.
מה גורם לאנשים רבים כל כך, שכל חייהם ושגרת יומם סובבת סביב אוכל, להצליח לסגור את הפה ליותר מ24 שעות? ומה בעצם יום כיפור מוכיח לנו ? ולמה הקושי הוא בכלל בלשתות ולא בלאכול ביום הזה? ואיך זה בכלל קשור לשינוי אורח חיים?

ביום כיפור מתקיימים 4 תנאים שבזכותם האדם מצליח לעמוד ביעד והם:
1.תכלית או סיבה
2.הכנה מראש
3.פרק זמן קצוב או אי נוחות זמנית
4.פינוק עצמי לפני ואחרי

תכלית\סיבה: לכל אדם שצם יש סיבה משלו מדוע הוא עושה זאת, סיבה דתית, סיבה מסורתית, או פשוט כי מדובר במשהו שהוא בנורמות החברה הישראלית, כל אחד לוקח את המוטיבציה שלו לצום ממקור אחר, אך כל מקורות המוטבציה מספיק כלי לאדם לעבור את הקשיים הכרוכים בצום יום הכיפור.

הכנה מראש: יום כיפור לא מגיע בהפתעה וכל אדם יודע מראש שביום הזה בשנה הוא הולך לסגור את הפה לאוכל ושתיה לפרק זמן קצוב, כלומר הוא מכין את עצמו נפשית מראש לאתגר שעומד בפניו ואינו פוגש אותו בהפתעה (כמו שרבים מחליטים בעת שינוי שהם רוצים לעשות ‘ממחר דיאטה’) ועצם ההכנה מאפשרת לו להיות שלהם עם הקושי הכרוך בתהליך כי הוא מצפה לו.

פרק זמן קצוב או אי נוחות זמנית: כל אדם המכין את עצמו נפשית לצום יום הכיפור הוא יודע כי הדבר הוא זמני ואינו יימשך לנצח כלומר יש פרק זמן מסוים לא נוחות הזאת. בשונה מדיאטה או הרעבה מודעת בצורת מאזן קלורי שלילי שמראש מצפים לחיי רעב ומחסור תמידי בסיפוק מאוכל, במחסור במגוון או בקושי של ניהול אורח חיים נורמטיבי, שגם כאן יש לכך אולי משקל יעד או תאריך מסוים אבל הדבר גורם רק לריבאונד לאחר מכן או המשך התעסקות בלתי סבירה.

פינוק עצמי לפני ואחרי: כל אדם לפני הצום של יום כיפור יודע כי ישנו את הפינוק של הארוחה המפסקת, כלומר ממלאים את ‘עוגת ההנאות‘, בה מכינים מטעמים על מנת לשבוע ולקבל את ההנאה והסיפוק מאוכל לקראת הצום שעומד להגיע. על ידי הפינוק הזה האדם שצם מוצא כוח ושלווה פנימית מאוכל על מנת לעמוד בצום ולמנוע מעצמו לאכול למרות הדחפים שיש לו.

דבר מעניין נוסף שקורה הוא כי מרבית האנשים מתרכזים באי האכילה כאספקט הקשה ביותר ביום הכיפור אך לאחר הצום הם מבינים כי לא הוא הקושי האמיתי, אלא הקושי האמיתי הוא באיסור לשתות וכאן האיסור לאכול מתגמד לעומתו, כלומר הקושי של כל דבר הוא יחסי עד שמוצג קושי גדול יותר:
איסור לאכול < איסור לשתות.

לסיכום יום כיפור הוא היום המוכיח כי כולם יכולים גם אם זה כרוך בלהתנתק מהדבר שחייהם סובבים סביבו ביום יום, ו=לשם כך צריכים להתקיים תנאים מתאימים אשר יאפשרו לאדם לעמוד ביעד אשר הוא הציב לעצמו, כמו כן יש לקחת בחשבון את כלל הגורמים שמאפשרים לאדם לעשות שינוי משמעותי בחייו ולצאת מאיזור הנוחות שלו ולהתמיד בו עד להשגת היעד ושימורו.