‘עוגת ההנאות‘ היא עוגה דמיונית המורכבת מכלל הדברים המסבים לנו הנאה בשגרת היום יום שלנו, אך מכאן עולה שאלה הכרחית שהיא – אם יש לנו צורך כל הזמן למלא את העוגה אז מה גורם אצלנו לירידה ברמת ההנאה או אפשר לומר ל’סבל’?. להלן כמה דוגמאות: רגשות שליליים שעולים בנו עקב חוסר קבלה עצמית (בעיקר עקב ביקורת מהסביבה או שוני מהנורמות החברתיות מבחינת מראה), אירוע בלתי צפוי שקרה סביבנו – פקק, ויכוח עם אדם זר, איחור\עומס בתחב”צ או משהו פיזי שגורם לנו לאי נוחות פיזית – אימון קשה מאוד, מעלית מקולקלת, מחסור בשעות שינה, עבודה פיזית בלתי שגרתית וכד’, כלל הדוגמאות הללו הם גורמים האוכלים לנו מ’עוגת ההנאות’ וגורמים לנו ל’סבל’ בשגרת היום יום שלנו ועקב כך אנחנו מרגישים צורך לעשות את הדברים אשר ממלאים את עוגת ההנאות שלנו.
כעת נחלק את הגורמים ה’אוכלים’ לנו את ‘עוגת ההנאות’ ל2 קטגוריות עיקריות: הקטגוריה הראשונה היא כיצד אנו מרגישים יחסית לעצמינו ושלמים עם מי שאנחנו. הקטגוריה השניה היא כיצד אנו מגיבים לסיטואציות הקורות סביבנו בשגרת היום יום שלנו. לכל אחת מהקטוגריות האלה קיימת ‘מפה’ פנימית המורכבת מההתסכלות שלנו על הדברים שמתרחשים הרכשנו ועיצבנו דרך ניסיון חיינו, הסביבה בה גדלנו והאינטרקציה שעברנו עם האנשים הסובבים אותנו, דרך ‘מפה’ זו אנו מפרשים ומתייחסים לכל סיטואציה אשר אנו חווים וחווינו בעבר. כל אחת מה’מפות’ הפנימיות האלה משפיעה ברמה שונה אצל כל אדם על חווית הקיום שלו, כלומר כמה שהאדם יותר שלם עם עצמו ככה הוא יכול לחוות את החיים בצורה הרמונית יותר, בנוסף כמה שהאדם מבין שמרבית האירועים שקורים סביבו (בעיקר אלו אשר גורמים אצלו לתגובה שלילית) הם לא בשליטתו אלא רק תגובתו אליהם נמצאת בשליטה שלו ככה הצורך שלו למלא את עוגת ההנאות קטן והוא חיי חיים מאוזנים יותר ומאושרים יותר.
הקטגוריה הראשונה שהיא ה’מפה’ שאחראית על ‘כיצד אנו מרגישים כלפי עצמינו’ היא הקטגוריה הקשה ביותר לשינוי, ה’מפה’ הזאת היא מפה שמעוצבת על ידי חוויות שעברנו ופידבק שקיבלנו מהסביבה שלנו בשלב המוקדם של חיינו (יש כאלה הסוברים כי אפילו בילדות המוקדמת שלנו) , לדוגמא: חבריו לתיכון של מתן(שם בדוי) צחקו עליו במשך כל התיכון על מראהו רק מפני שהוא היה שונה ולא הגיב בצורה אגרסיבית כמו כולם והיה אפשר להציק לו ללא השלכות, עקב כך מתן האמין למה שאמרו עליו הוא החליט שהוא לא טוב מספיק והוא לא אוהב את עצמו (כי הרי זה מה שאמרו לו הסובבים אותו) ועקב כך ה’מפה’ הפנימית שלו שאחראית על היחס שלו כלפי עצמו השתנתה בהתאם לפידבק שהוא קיבל מהסביבה, הפידבק היה שלילי, החוויה הייתה שלילית ומכאן היחס שלו לעצמו גם הוא שלילי, כתוצאה מכך מתן פיתח הפרעות אכילה שלקח לו שנים להתגבר עליהן על ידי עבודה עצמית ושינוי אותה ‘מפה’ שהתעצבה בצורה שלילית לא באשמתו.כמובן שיש גם דוגמאות לדברים חיוביים שקורים עקב פידבק חיובי מהסביבה, אנשים אשר חוו יחס חיובי מסביבתם כנראה יתייחסו אל עצמם גם בצורה חיובית ויהיה להם קל יותר להיות אופטימיים וחיוביים כלפי חוץ אם ה’מפה’ הפנימית שלו היא מורכבת מחוויות חיוביות, כמובן שיש כאן פתח לדפוסי התנהגות פחות חיוביים כגון חוסר מודעו ליכולת האמיתית של אותו אדם, נרקיסיזם, יוהרה ועוד’.
כעת נתייחס למפה מהקטגוריה השניה האחראית על הדרך בה אנו מגיבים לדברים הקורים סביבנו, לדוגמא: יוסי ישראלי שהוא נהג מונית מזה שלושה עשורים כבר לא מתעצבן מדבר על הכביש, לא מנהגים אחרים שחותכים אותו, עוקפים בתור, נהיגה פרועה ודברים בלתי צפויים אחרים על הכביש. מנגד בתחילת דרכו יוסי ישראלי היה מעיר לנהגים שהיו נוהגים בצורה פרועה והיה מתעצבן כשהיו ‘חותכים’ אותו, היה עושה תחרויות עם נהגים אחרים בכל רמזור, ומחפש ל’החזיר’ כשהיו מתנהגים אליו בצורה בלתי נאותה לפי ה’מפה’ הפנימית שלו. בדוגמא זאת ניתן לראות כי ה’מפה’ הפנימית שאיתה יוסי קורא את הסיטואציות שקורות בחוץ או סביבו כבר אינן גורמות לאותה תגובה אשר היו גורמות כאשר יוסי היה נהג מונית חסר ניסיון. עקב שינוי זה יוסי חוזר מהעבודה כל יום רגוע יותר, שליו יותר ועם הרגשה כללית טובה יותר ומרגיש צורך מופחת לעשות ‘משהו’ בערב או למלא את ‘עוגת ההנאות’ שלו.
לכל אדם יש מגוון דברים בשגרתו היומית אשר מסבים לו אי נחת\עצבים\מתח\לחץ\סטרס הדברים האלה נקבעים על פי ה’מפה’ הפנימית שלפיה האדם קורא כל סיטואציה הקוראת סביבו או איתו. במידה והאדם ‘קורא’ את הדברים הללו עם המפה הפנימית שלו בצורה שלילית אז הם גורמים לאדם אי נוחות או ‘סבל’ והם גם הדברים אשר אוכלים לו את ‘עוגת ההנאות’. מנסיון אישי אני יכול לומר כאשר אני מתנהל בלחץ, עומס גבוהה, לוקח על עצמי יותר מידי אני חווה אי נוחות כללית אשר באה לידי ביטוי בצורך גבוה יותר בדפוסי התנהגות נהנתיים או צורך למלא את ‘עוגת ההנאות’ שלי. כל אחד יכול להזדהות עם כך שבסופו של יום קשה\עמוס\לחוץ הוא צריך איזה שחרור או מקור להנאה אשר יגורם לו לנחת מכל ההמולה שהוא עבר במשך היום. מכאן מתבקש כי צריך להיות קשר בין הורמון הלחץ שהינו ה’קורטיזול‘ אל רמות ההורמונים האחראים על ההנאה במוחינו שהם הדופמין והסרטונין.
בימינו כולם חיים בלחץ מאוד גבוהה, הצורך לעמוד בציפיות החברה של להיות ‘מצליח’, לדאוג למשפחה, לסיים את החודש, פקקים, חדשות, מצב בטחוני ועוד מגוון רב של דברים אשר משפיעים על רמות הלחץ שלנו. לחץ גבוה גורם לירידה ברמות הרגשת הטיב הכללי של האדם, כלומר ‘אוכל’ לו מ’עוגת ההנאות’ ועקב כך גורם לו לבצע פעולה נהנתנית שמשתנה מאדם לאדם – לאכול משהו טעים, לקנות, לעשן, לקרוא ספר, לעשות ספורט, לשתות קפה, לטוס לחו”ל (חייב חופשה !) וכך הלאה. כלומר ישנו קשר הורמונלי בין הורמוני הסטרס והורמוני האושר\סיפוק, במאמר שפורסם במגזין הבינלאומי לחקר המוח, בנובמבר 2005 נבדק הקשר הזה ועל בסיס 37 מחקרים שנדבקו נמצא כי כאשר ישנה ירידה ברמות הורמון הסטרס קורטיזול ישנה עליה בהורמונים האחראיים על ההרגשה הטובה – דופמין וסרטונין, במאמר זה נבדקו מחקרים הקשורים להפרעות אכילה, דכאון, לחץ בעבודה, מחלות אוטו-אימיוניות, לחץ מהזדקנות, לחץ מהריון ועוד. מכך ניתן להסיק כי קיים קשר הפוך בין הורמון הסטרס קורטיזול לבין הורמוני ההרגשה הטובה דופמין וסרטונין, כלומר כל פעם שאנו חווים לחץ, ‘קוראים’ דבר שאנו חווים באופן שלילי או חושבים על עצמינו בצורה שלילית יש עליה בהורמון הסטרס קורטיזול אשר מביא לירידה בהורמונים האחראיים על ההרגשה הטובה שלנו – דופמין וסרטונין מה שמביא לדחף או לחשק למלא את ‘עוגת ההנאות‘ שלנו באחד ממרכיביה.
לסיכום לכל אדם ישנה ‘מפה’ לפיה הוא מתייחס כלפי עצמו ו’מפה’ נוספת שדרכה הוא מגיב ו’קורא’ את כל החוויות הקורות סביבו במהלך השגרה היומית שלו. ככל שהאדם חווה על בסיס יומי מחשבות שליליות בנוגע לעצמו או חוויות שגורמות אצלו לכעס, לחץ או תגובה שלילית כך הצורך שלו בעשיית דברים הגורמים להרגשה טובה עולה. על מנת להוריד את הצורך בלמלא את ‘עוגת ההנאות‘ אצל אדם שאוכל תופס חלק ניכר ממנה יש לנקוט באמצעים היורידו מרמות הלחץ היומיות אותו הוא חווה על ידי שינוי ב’מפות’ הפנימיות שלו.
