טבלת השוואה בין שיטת ‘אחת ליום’ לבין שאר הפתרונות הקיימים כיום
✔️ – התנאי קיים ? – קיים אצל חלק מהמתחרים ❌ – אינו קיים כלל
תנאי הכרחי להצלחת התהליך | אחת ליום | מתחרים |
הרגשת שפע בתהליך הירידה במשקל | ✔️ | ? |
ירידה במשקל ללא הרעבה מכוונת | ✔️ | ? |
השארת אוכל כמקור הנאה בשגרה | ✔️ | ? |
תהליך הדרגתי ומתון | ✔️ | ? |
הצבת יעד נכון | ✔️ | ❌ |
התנהלות עצמאית בתום התהליך | ✔️ | ❌ |
מתן פתרון שלם ולא חלקי | ✔️ | ❌ |
מטרות אימון מותאמות לשיפור איכות החיים | ✔️ | ❌ |
תהליך בר קיימא לשינוי אחת ולתמיד | ✔️ | ❌ |
זמן אימון קצר, נוח וממוקד מטרה | ✔️ | ❌ |
שיפור באיכות החיים בסוף התהליך | ✔️ | ❌ |
הפחתת התלות לאוכל ופיתוח מקורות הנאה שווי ערך | ✔️ | ❌ |
חשוב לציין כי ישנם תנאים מנוגדים, כלומר אם פתרון כלשהו של המתחרים מאפשר התנהלות עצמאית בתום התהליך אז המחיר יהיה ספירת קלורית, הגבלה מוחלטת של מזונות מסוימים ומעקב פדנטי, כך נשארת התלות לאוכל ואיכות החיים לא משתפרת ואף מתדרדרת מתחת לנקודת המוצא לפני התהליך.
על מנת להבין מדוע שיטת ‘אחת ליום’ כן עובדת יש צורך להבין מדוע כל הפתרונות הקיימים היום אינם עובדים. על מנת לחזק טענה זאת יש להיחשף לנתונים הבאים:
השמנה הוכרזה כמחלה וכמות הלוקים בה גדלה משנה לשנה (1,2,3,4-עמוד 69)
מרבית האנשים שמנסים דיאטה לא מצליחים לשמור על משקל היעד שלהם, כשכן ישנה הצלחה היא מגיעה עם פגיעה בצורה זו או אחרת באיכות החיים של המשתמש (1,2,3,4,5)
הפתרון הרווח כיום, שהוא ברירת המחדל בחברה המודרנית, הצבת משקל יעד ‘בריא’ ויצירת מאזן קלורי שלילי בשילוב עם פעילות גופנית כדי להעצים מאזן זה, קיים כבר למעלה מ-75 שנה. לדוגמא בניסוי שנערך בשנת 1944 במינסוטה בארצות הברית נמצא כי לאחר ירידה קיצונית במשקל חלק ניכר מהמשתתפים הפכו אובססיביים לאוכל וסבלו ממגוון רחב של בעיות פסיכולוגיות וגופניות שחד משמעית פגעו באיכות החיים של המשתמשים גם לאחר חזרה למשקל גוף תקין. כיום איכות החיים לאחר תהליך הירידה במשקל אינה מקבל תשומת לב כלל, מפני שזה לא משנה, הרי מה שמשנה להגיע למשקל היעד מהר ועם כל שאר ההשלכות נתמודד אחר כך. השלכות אלה גורמות לאדם להגיע למשקל היעד בחוסר איזון עם איכות חיים ירודה, רעב בלתי נשלט, התעסקות יתרה באוכל, לעיתים הפרעות אכילה וחזרה למשקל ההתחלתי ואף מעבר, ואז נוצר מעגל של ניסיונות חוזרים ונשנים עד לוויתר והתפשרות על איכות החיים שלו כי הוא מרגיש שהדבר גדול עליו.
אנלוגיה טובה לדרך ההרזיה המקובלת היא להשוות את תהליך ההרזיה לנהיגה ברכב, כאשר המטרה היא להפחית את כמות הדלק במיכל כלומר להוריד במסת השומן בגוף. הגישה המקובלת סוברת כי הדרך הבלעדית והישירה לקיום תנאי זה היא למלא פחות דלק במיכל ובו זמנית להגביר את מידת הלחיצה על דוושת ההאצה (ההוצאה הקלורית). גישה זו באה להילחם במנגנון הישרדות עתיק יומין ששומר על הכנסה ושמירה של כמות דלק מסוימת במיכל בכל תנאי ומגבלה, גישה שסופה תבוסה מרה כפי שניתן לראות בקישורים בתחילת המאמר. ישנה דרך נוספת, עקיפה, שלא תבוא כנגד מנגנון ההישרדות המדובר. דרך זאת היא יצירת צריכת דלק מוגברת והכנסה מופחתת של דלק למיכל על ידי יצירת התנגדות יתרה. זאת על ידי הפחתת לחץ האוויר בצמיגים, שינוי בסוג הדלק, הגדלת החיכוך כנגד האוויר של הרכב, העמסה של הרכב במשקל ואימוץ סגנון נהיגה שונה, כל אלה גורמים המשפיעים על צריכת הדלק של הרכב בעת נסיעתו ועל כמות הדלק במיכל ללא קשר למידת הלחיצה על דוושת ההאצה. אם לחזור לגוף האדם זאת אומרת שניתן להרזות על ידי שיפור התפקוד ההורמונלי של כלל המערכות בגוף האחראיות על מאזן השומן כדי להרגיש שובע מהר יותר ולאכול אוטומטית פחות.
המדד העיקרי להצלחת כל תהליך ירידה במשקל צריך להיות איכות חייו של המשתמש בסיום התהליך, כמה הם רב גוניים ומגוונים, כמה השקעה נדרשת על מנת לשמור על המשקל החדש וכמה הם דומים לאורח חייו של אדם שלא חווה השמנה מעולם. המטרה צריכה להיות לחזור לאיזון גופני ונפשי –
טווח משקל שמרגישים נוח להיות בו, מגוון רב של תחביבים ותחומי עיסוק למעט אוכל, אכילה חברתית ויחסים חיוביים עם אוכל בכלל ו’ג’אנק’ בפרט, הנאה מאוכל ואכילה מידתית, השלמה עם תחושת הרעב בהגעה לטווח המשקל העליון שבו הוא מרגיש בנוח כדי לרדת מעט, אימון בתור מקור הנאה ולא נטל וכתוצאה מכך יהיה ניתן לשמור לתמיד על הרכב הגוף החדש.
כעת נעבור לרשימת הסיבות שגורמות לכל פתרונות ההרזיה והדיאטות הקיימות לא להצליח:
- הצבת יעד שגוי – הצבת יעדים שגויה בתחום הכושר והתזונה
- מתן פתרון חלקי – כלל הדיאטות הקיימות מתמקדות באספקט אחד או שניים מתוך שלוש
- הרעבה מודעת – הכרזת מלחמה על מנגנון הישרדות בן אלפי שנים שעזר לאדם לשרוד
- פגיעה באורח החיים – פתרון המקשה על האדם להתמיד בדרך של הדיאטה החדשה
- פתרון לא הדרגתי ומידתי – בחירת אמצעים קיצוניים כאשר אין בהם צורך
- יצירת תלות בין הפתרון למשתמש – אף פתרון לא מלמד את האדם כיצד להתנהל כאדם רזה שלא חווה השמנה
- תהליך לא בר קיימא – מפני שהתהליך מראש מתקבל כקשה וזמני הקיצוניות בלתי נמנעת
הצבת יעד שגוי: בני האדם זקוקים למטרות, ניטור מעקב ושליטה מתמדת, כך מרבית האנשים מחפשים להכניע את הטבע ולשלוט בו מאשר לחיות באיזון עימו. כך גם קורה עם תהליך הירידה במשקל, האדם רוצה לשלוט במשקל שלו ולהגיע למשקל נקוב כי שם הוא ירגיש טוב, בערך כמו הגעה ליעד נכסף שהוצב שמתברר בדיעבד כהרבה פחות שווה ערך מהדרך אל היעד עצמו. לכן הוא מציב משקל יעד וסופר וסופר עד שהוא מגיע לשם והוא מבין כי הוא התעייף מלספור וחוזר חזרה לנקודת ההתחלה ואף מעבר. בנוסף בעולם שלנו הכל דינמי, זז ומשתנה בהתאם לזמנים ותקופות, וכך גם קורה עם המשקל שלנו. לכן אין להציב משקל יעד ספציפי בתהליך ההרזיה. בתחום הכושר האימונים שמקבלים בחדרי כושר הם מכווני היפרטרופיה (גדילת שרירים) ולכן הם גם לוקחים בדרך כלל כמות זמן ניכרת. מטרותיו של אדם שרוצה להרזות ולשפר איכות חייו צריכות להיות אחרות לגמרי ובהתאם לכך ניתן להגיע למטרות אלו באימון ביתי של 20 דק’.
מתן פתרון חלקי: כלל הפתרונות הקיימים כיום נותנים מענה בשני מימדים בלבד, תזונה ופעילות גופנית. מבנה גוף האדם הוא השתקפות של השגרה שלו שכוללת את סך המרכיבים של אורח חייו והם: תזונה, פעילות גופנית ויתר הדברים. או במילים אחרות מבנה גופו של האדם מושפע לא רק מהגוף אלא גם ממצבו הנפשי המושפע מגורמי הלחץ הקיימים בחייו, תחומי העניין שלו והרגשתו האישית.
יתר הדברים הם כלל המרכיבים האחרים של האדם בשגרת חייו שאינם תזונה ואימון וכוללים גם את המרכיבים הנפשיים המשפיעים על מצבו הנפשי וכתוצאה מכך גם על מצבו הגופני. כאשר כלל החלקים באורח חייו של האדם מסודרים בצורה מאוזנת, מתקבל גם הרכב גוף מאוזן כהשתקפות של השגרה שלו על פי עקרון המראה.
שלושת הגורמים האלה מרכיבים את שגרתו של האדם שהיא משקפת את מבנה גופו. ‘יתר הדברים’ משפיעים על יכולת התמדת האדם בתחום התזונה והאימון בצורה ישירה כפי שהרחבתי במאמרים (1,2). לכן על מנת לעשות שינוי מלא ולהתמיד בדרך התזונה החדשה יש לעשות שינוי לא רק בתחום הכושר והאימון אלה גם ב’יתר הדברים’ ולכך לשיטת ‘אחת ליום’ יש בלעדיות בביצוע שינוי מתוכנן ועקבי בשלושת התחומים הללו. כלומר שיטת ‘אחת ליום’ היא השיטה היחידה שעושה שינוי במכלול הגוף הנפש יחד לשינוי מוצלח ושיפור באיכות החיים של האדם.
הרעבה מודעת: הגישה המדעית הרווחת כיום היא הקרבה לטובת ‘בריאות’, הקרבה בכמות האוכל, בסוג שלו ובזמן שהוא נצטרך. דבר זה יוצר מראש קונוטציה שלילית אצל כל אדם לגבי תהליך הירידה במשקל. לרוב האדם מתייחס לבריאותו רק כשמתחילות בעיות וגם אז לעיתים בצורה לא רצינית. לכן מראש להמון אנשים בעלי משקל עודף הקרבת האוכל והרעבה עצמית מודעת היא דבר שדורש גירוי חזק מאוד, ולעיתים הדבר בא מאוחר מידי ולעיתים לעולם לא. בנוסף הרעבה מודעת גורמת להתעסקות יתרה באוכל, בכמות הקלוריות שנצרכה ולעיתים תכופות גורמת לפגיעה במצב רוח המשתמש כאשר הוא לא מצליח לעמוד ביעד. גישה זאת שהולכת כנגד מנגנון ההישרדות הפיזיולוגי שעזר לאדם לשרוד במשך אלפי שנים כבר היא כישלון חרוץ שבא לידי ביטוי באחוזי השמנה גדולים וחוסר אונים מול מגפת ההשמנה.
פגיעה באורח החיים: כל פתרונות ההרזיה הקיימים פוגעים בצורה זאת או אחרת באיכות חייו של המשתמש, גם אם לא בצורה ישירה אז בצורה עקיפה על ידי אי גיוון ‘עוגת ההנאות’ של המשתמש ובכך משאירה את הדחף שלו להשתמש באוכל כמקור הנאה עיקרי, בזמן שהגישה מוגבלת אליו בצורה זאת או אחרת. בצורה ישירה הדיאטות גורמות ל: התעסקות יתרה במשקל, וויתור על מזונות ומאכלים אהובים, דפוסי אכילה לא בריאים (בינג’), הקרבת ארוחות עם משפחה ו\או חברים, סחיבת קופסאות לעבודה וכד’, מיינדסט של ‘מחסור’, תהליך זמני עד להגעה למשקל, בזבוז זמן בעשיית פעילות יתרה. בשימוש בשיטות הרזיה מסורתיות חייו של האדם ממשיכות לסבוב סביב אוכל גם לאחר הגעה ליעד והוא מקבל גירוי מופחת ממקור הנאה שנותר עיקרי בחייו – אוכל.
פתרון לא הדרגתי ומידתי: כיום כאשר אדם רוצה להרזות במרבית המקרים נכפה עליו להגביל את עצמו בכמות האוכל בצורה ניכרת. גוף האדם אינו רגיל לשינויים קיצוניים ובטבע כל שינוי חל בצורה איטית והדרגתית, עונות השנה לדוגמא חולפות בצורה ‘חלקה’ והדרגתית ובכך מאפשר לאדם התאמה לטמפרטורות שונות. מאזן קלורי שלילי על ידי ספירה נותן פתרון טוב לספורטאים, מפתחי גוף וכאלה שצריכים להיות בשיא בזמן ספיציפי. לתת כברירת מחדל פתרון של מעקב קלורי לאדם רגיל שרוצה להרזות שווה ערך להחלפת מנוע לכל רכב שנכנס לטיפול במוסך באשר הוא.
יצירת תלות בין הפתרון למשתמש: בעולם המודרני הכל סובב סביב כסף, ומרבית הפתרונות הקיימים כיום מעוניינים להשאיר תלות בין נותן השירות אל מול הלקוח, זאת על מנת להישאר רווחי גם כאשר הלקוח הגיע למשקל היעד שלו. לאחר הגעה ליעד כביכול ללקוח אין לו צורך יותר בשירות אך אף אחד לא לימד אותו כיצד להתנהל בצורה עצמאית, להנות ממגוון הנאות החיים ועדיין להישאר בטווח המשקל שבו הוא מרגיש בנוח ולכן הוא עדיין ממשיך להשתמש בשירות כאדם הלוקה מהשמנה כדי לשמור על משקל גופו. בין אם מדובר בתזונאית או מנוי לחדר כושר על מנת לעמוד ביעדים שהוצבו האדם נותר קשור בצורה זאת או אחרת לנותני שירות ותלוי בהם לשמירה על משקלו.
תהליך לא בר קיימא: כאשר אדם ניגש לתהליך ההרזיה בדרך כלל הוא מלא מוטיבציה ונכונות לסבול, להקריב ולהפוך לספורטאי אולימפי בין לילה. כלומר הגישה מלכתחילה לתהליך זה כאל תקופה זמנית שצריך לסבול אותה ואז היא תעבור, יהיה מבנה גוף חדש, הרגשה טובה, אך המציאות שונה לגמרי. בהגעה ליעד, אם היעד הושג בכלל, האדם מוצא את עצמו בדרך כלל גווע ברעב, עייף גופנית ונפשית, ומוכן לכל תירוץ על מנת לחזור להרגליו הקודמים. במקרה הגרוע ביותר האדם מפתח מגבלות פסיכולוגיות של חוסר ביטחון, פחד לאכול, התמכרות לאירובי\כושר, תחושת אשם לאחר ארוחות, התמכרות למזונות דיאט, אכילה מופרזת ללא מעצורים (בינג’) ועוד שלל רב של פרסים . כל תופעות הלוואי האלה מתרחשות כי האדם לא פיתח הרגלים חדשים, דאג להנות מהתהליך ולהרגיש כי הכל קורה בצורה נוחה, קלה עם אי נעימויות מזעריות.